פסק-דין בתיק ה"פ 4004/06

זוהי תובענה (מתוקנת) לסעד הצהרתי לפיו כל נכסי המקרקעין הרשומים על שם המנוח חיים רייניץ ז"ל (להלן: "המנוח"), או היו בבעלותו, הינם בבעלותה של המבקשת מכוח צוואתו של המנוח, ולחילופין, וככל שייקבע כי המקרקעין או חלקם הועברו לבעלותה של אלמנת המנוח, הגב' שרה רייניץ ז"ל, מכוח ייפוי כוח שנתנה האלמנה למבקשת.

יצוין כי התובענה במקורה כללה גם סעד של עיון במסמכים המצויים בידי המשיב והנוגעים לנכסי המנוח ועזבונו, אולם סעד זה ניתן, בהסכמת המשיב, מיד עם פתיחת הדיון.

על פי הסכמת הצדדים, מושתתת ההכרעה בתובענה אך על יסוד טיעונים משפטיים ומסמכים שתוקפם אינו שנוי במחלוקת.

הרקע העובדתי

1.         המנוח, אשר נפטר ביום 5.4.50, הותיר אחריו צוואה, שנערכה ביום טז' בתמוז תרצ"ה. עוד ערך "תוספת וגרעון להצוואה שעשיתי ביום ט"ז לחדש תמוז תרצ"ה", בה הורה, בין היתר, כדלהלן:

"כל המגרשים שיש לי עליהם קושאנס היינו בית וגן ירושלם, הרצלי', הדר-המפרץ, נתני', התישבות הדרום, ומגדלי', נתונים המה במתנה מהיום לכולל שומרי החומות בירושלם, ובשכר זה ישכרו קדיש ולומד משניות לשנה ראשונה ויקיימו את היארצייטען שלי ושל אשתי עד ביאת גואל צדקינו במהרה." (ס' 15 לתוספת).

ביום ו' בחשון תשי"א נתן בית הדין הרבני האזורי בירושלים "צו אישור צוואה", ביחס לצוואה ולתוספת לה, ובו מונתה אלמנת המנוח, שרה רייניץ ז"ל, כ"אפוטרופסית ומוציאה לפועל" של הצוואה.

2.         ביום 10.3.60, עשור לאחר פטירתו של המנוח, חתמה שרה רייניץ על יפוי כח בלתי חוזר לטובת המבקשת, אשר לשונו כדלהלן:

"אני הח"מ חי' שרה רייניץ מירושלם, כאפוטרופסת ומוציאה לפועל על צוואת בעלי המנוח הר"ר חיים רייניץ ז"ל, ממנה בזה את ה"ה הר' פנחס דוד קליין... וד"ר יצחק הכהן... להעביר בדרך של מכר, חכירה, או בכל דרך אחרת, בתמורה או בלי תמורה, את הנכסים המתוארים ברשימה דלהלן: במדה שהם רשומים בבעלותו על שם בעלי המנוח הר' חיים רייניץ הנ"ל לזכות כולל שומרי החומות.

.

יפוי כח זה הוא בלתי חוזר הואיל וזכויות צד שלישי, היינו כולל שומרי החומות תלויות בו, והואיל ותכלית יפוי-כח זה לקיים רצון בעלי המנוח הנ"ל, וזאת בהתאם לכתב מנוי אפוטרופוס ורשות בית הדין..." (להלן: "יפוי הכוח").

ברשימת הנכסים שפורטו בייפוי הכוח נכללו, בין היתר, הנכסים הידועים כגוש 6523 חלקה 21, וכגוש 8255 חלקה 66.

3.         המשיב מנהל את הנכסים העזובים של המנוח מכוח צו ניהול שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בת"א ביום 24.5.90. בפועל מנהל המשיב נכס יחיד, הוא הנכס הידוע כגוש 6523 חלקה 102 (חלקה 21 לשעבר). יתר הקרקעות, למעט הקרקע המפורטת בס' 4 להלן, לא אותרו.

ביום 18.1.95 פנתה המבקשת לראשונה למשיב בבקשה לשחרור נכסי המנוח על בסיס צוואתו האמורה לעיל. המשיב דחה את הבקשה מטעמיו כפי שיפורטו בהמשך.

4.         בין הצדדים נתקיימה התדיינות משפטית קודמת, בשנת 1997, בהתייחס לנכס הידוע כגוש 8255 חלקה 66, שאף פרטיו הועלו בייפוי הכוח. נכס זה הוחזק בפועל ע"י המבקשת במשך עשרות שנים, וביום 12.2.64 ואף נרשם על שמה בפנקסי המקרקעין. באותה התדיינות עתר המשיב, כמנהל נכסיו העזובים של המנוח, לסעד הצהרתי לפיו רישום הנכס על שם המבקשת, בטל, ולרישום הבעלות בנכס על שם המנוח.

בעת הדיון בתובענה, הסכימו הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. בפסק הדין שניתן, כאמור, על דרך הפשרה, מצא בית המשפט כי "שורת הצדק" מחייבת דחייתה של הבקשה, וכי יש להותיר את רישום הנכס בעינו, מאחר שמדובר "במתנה מחיים", ועל יסוד מסירת ה"קושאן" מנותן המתנה למקבלה (ה"פ 691/97 של בית המשפט המחוזי בירושלים).

הטיעון המשפטי

5.       אין חולק כי הנכס היחיד המנוהל כיום ע"י המשיב, הינו נכס מקרקעין מסוג מירי. אין גם חולק כי על פי המצב המשפטי ששרר בעת פטירתו של המנוח, לא ניתן היה להנחיל מקרקעין מסוג מירי באמצעות צוואה, וכי על הורשתם חלו כללי הירושה על פי דין. לאור זאת, טוען המשיב, עם פטירתו של המנוח עבר הנכס לבעלותם של יורשיו, ואין בצוואת המנוח כדי להועיל למבקשת.

6.         את טענתה לבעלות על הנכס סומכת המבקשת על שני נימוקים חילופיים: